על שכר הבכירים
בשבוע שעבר פרסמתי (ביחד עם פיליפ, חבר מהלימודים) כתבה ב'עין השביעית' בנושא שכר הבכירים. המטרה של הכתבה הייתה לבחון כיצד התקשורת מסקרת את הנושא, והמסקנה היא שהסיקור דווקא מתנהל בצורה טובה למדי. מי שמעונין יכול לקרוא עוד בלינק הבא.
עם זאת, סוף הכתבה לא פחות חשוב בעיני: 'אי-אפשר לנתק את הדיון הכלכלי מהוויכוח הנורמטיבי-ערכי בנוגע למשכורות הגבוהות, על אודות דמותה של החברה שבה אנחנו רוצים לחיות וזהות מושאי ההערצה של הציבור. דרג מקבלי ההחלטות אינו יכול להתעלם מנושאים אלה כשהוא ניגש לטפל בשכר הבכירים. כלכלנים יכולים לכל היותר להצביע על השלכות כלכליות של מהלך או להציע לשוק מנגנונים לעבוד לפיהם (כמו מבנה התמריצים), אך בקביעות ערכיות אין להם עדיפות על הציבור הרחב.'
האם הצנזורה אפקטיבית בעידן המידע?
מבלי להביע עמדה בנושא פרשת ענת קם, נדמה לי שבאמצעות כלי של גוגל ניתן לראות משהו מענין.
Google Insights for Searches מאפשר לבדוק עד כמה חיפוש של מונח מסוים היה שכיח. בגרף הבא אפשר לראות שלא מעט גולשים חיפשו ברשת את הביטוי 'ענת קם' החל מהאחד באפריל, שבוע לפני הסרת צו הפרסום על הפרשה. חיפושים נוספים (בהיקף קטן יותר) נעשו באמצע חודש מרץ.
הנתון הזה מראה שלא מעט אנשים ידעו על פרשיה זו עוד לפני הסרת הצנזורה. מעבר לשאלת ההצדקה של הצנזורה שעוסקים בה חדשות לבקרים, עולה פה שאלה של היתכנות - האם צנזורה בכלל אפשרית בעידן הרשת? האם אפשר לשלוט על מידע שלא רוצים שיתפרסם? השאלה הזו אינה שאלה ישראלית בלבד אלא שאלה שכל מדינה מערבית שמפעילה צנזורה צריכה להתמודד איתה.
מדיניות הגירה לישראל - הרצאה לסופ"ש
פרופ' שלמה אבינרי הרצה באוניברסיטה העברית לפני מספר חודשים בנושא מדיניות הגירה לישראל (שלא קיימת). מעבר לעובדה שאבינרי מרצה מענין ורהוט, הרעיונות שהוא מעלה חשובים שכן הם אינם מסתפקים באמירות פשטניות שבשיח הציבורי כמו "צריך לקבל/לגרש את כל המהגרים הזרים", אלא מנסים למצוא פיתרון שמבוסס על נתונים, על השוואה למצב המקובל בעולם המערבי ועל שאלות יסוד כגון מהי המדינה ותפקידה.
ההרצאה מתבססת על נייר עמדה שהוא כתב יחד עם אמנון רובינשטיין וליאב אורגד במסגרת מכון מציל"ה, שאתם יכולים לקרוא אותו כאן.
בהרצאה תוכלו לצפות בלינק הבא, והיא אורכת כשעה ורבע.
הוצאות הביטחון של ישראל
לפני חודש הצגתי עבודה אקדמית שכתבתי בכנס השנתי של מכון פאלק שבאוניברסיטה העברית.
העבודה מודדת את הוצאות הביטחון שמעבר לתקציב הביטחון בשנת 2008, והיא חידוש מאמר של פרופ' איתן ברגלס משנות השמונים. בזמנו הגיע ברגלס למסקנה שההוצאה הביטחונית בפועל הייתה גבוהה ב-50% מההוצאה המדווחת, מה שמסתבר נכון גם היום. בעבודה מצאתי שההוצאות הלא נמדדות עומדות על כ-43 מיליארד ש"ח, זאת בנוסף לתקציב הביטחון שהיה ב-2008 51 מיליארד ש"ח.
הנחה אותי פרופ' יוסי זעירא שלמדתי ממנו רבות, ואתם מוזמנים לראות תקציר של העבודה במצגת הבאה (pps) או לקרוא את העבודה במלואה (pdf).
ההתנחלות בשייח ג'ראח היא פגיעה בציונות
קצת באיחור - משהו שפירסמתי לפני שבוע וקצת בבלוג של גדי טאוב:
"ההתעסקות המשפטית גרידא במאבק בשכונת שייח ג'ראח לא מאפשרת להבחין שהמאבק רחב יותר, והשאלה האם יהודים צריכים לגור בשכונות הערביות של מזרח העיר תלויה יותר מכל בשאלה מהי ציונות - האם הציונות היא גאולת אנשים או גאולת אדמות?"
את המשך הטור אפשר לקרוא כאן.
על זילות הספרים
בשבוע שעבר נכנסתי לסניף של 'צומת ספרים' בראשון לציון, ושאלתי את המוכר היכן הספר החדש של האלוף לשעבר אלעזר שטרן. הוא ניסה לתקן וענה: "אליעזר שטרן!". תיקנתי אותו בחזרה "אלעזר". שתי דקות אחר-כך אדם אחר ניגש לדלפק וביקש את הספר החדש של מאיר שלו. המוכר צעק למי שבמחסן: "איך קוראים לספר החדש של מאיר שלו? 'כך היה הדבר'? 'הדבר היה ככה'?", ולאחר חיפוש קל הוא מצא תשובה.
שתי דוגמאות אלה הראו לי את חוסר הבקיאות הבסיסית בספרות של מוכרים בחנויות ספרים, דבר שמייצג לדעתי זילות רחבה יותר כלפי ספרים מצד רשתות הספרים. רשתות אלה הופכות את הספר לדבר אינסטרומנטלי, למוצר שיווקי שאין לו ערך מלבד המחיר שעליו. כאילו אין משמעות לחווית הקריאה, לערך התרבותי או הרעיוני שהכותב או תוכן הספר מייצגים, לתהליך שהקורא עובר. זו גם אולי הסיבה שהחנויות הללו הופכות דומות יותר ויותר לבאסטה בשוק- מעין שדה קח-תן בו כל אחד מהצדדים מעונין להרוויח כמה שיותר, שהופך את הלקוח מקורא ספרים לצרכן ספרים שמטרתו לרכוש ספר במחיר הזול ביותר. כאילו היה הספר קילו בננות או עגבניות.
התהליך הזה מעודד תאווה שגורמת לרכוש בבת אחת כמות גדולה של ספרים שלרוב אין בהם טעם בהם, ותפקיד המוכרים מסתכם בלקחת את התשלום ולא בייעוץ על ספרים או המלצה מתוך הכרות אישית.
הזילות במעמד הספרים מזכירה את הידרדרות מעמד התורה כפי שהגדיר הרמב"ם. תפקיד התורה לדעתו היא לעקור את יצר העבודה הזרה מלב האמינים – את ההשתעבדות בידי פחדים וגורל רע, וההאחזות בעולם האסטרולוגיה והמזלות כדי למצוא פשר בעולם. אף על פי כן, עם השנים הפכו אותה המאמינים לתורה של צרכים מאגיים וכלי פולחן: נישוק מזוזה לסגולה, ספר תהלים לשמירה אלוהית, השתחוות על קברי צדיקים לשם מציאת זיווג וכו'. מה שהיה אמור לעקור את האלילות מבני האדם, הפך לאלילות בעצמו.
תהליך דומה מעודדות רשתות הספרים בימינו. במקום שעולם הספר יהיה המקום שמרומם את בני האדם מעט למעלה מצרכי היום-יום, מקום שיכול להעניק אורך רוח, לעורר מחשבה ולשפר את מידות האדם, הוא הופך מול עינינו לעולם שמספק תאוות וצרכים אנושיים בסיסיים, עולם הפועל לפי כללי השוק החופשי תוך ניתוק הזיקה מהתפקיד אותו הם אמורים למלא.
