טל וולפסון

מאי 152010
 

בשבוע שעבר פרסמתי (ביחד עם פיליפ, חבר מהלימודים) כתבה ב'עין השביעית' בנושא שכר הבכירים. המטרה של הכתבה הייתה לבחון כיצד התקשורת מסקרת את הנושא, והמסקנה היא שהסיקור דווקא מתנהל בצורה טובה למדי. מי שמעונין יכול לקרוא עוד בלינק הבא.

עם זאת, סוף הכתבה לא פחות חשוב בעיני: 'אי-אפשר לנתק את הדיון הכלכלי מהוויכוח הנורמטיבי-ערכי בנוגע למשכורות הגבוהות, על אודות דמותה של החברה שבה אנחנו רוצים לחיות וזהות מושאי ההערצה של הציבור. דרג מקבלי ההחלטות אינו יכול להתעלם מנושאים אלה כשהוא ניגש לטפל בשכר הבכירים. כלכלנים יכולים לכל היותר להצביע על השלכות כלכליות של מהלך או להציע לשוק מנגנונים לעבוד לפיהם (כמו מבנה התמריצים), אך בקביעות ערכיות אין להם עדיפות על הציבור הרחב.'

אפר 082010
 

מבלי להביע עמדה בנושא פרשת ענת קם, נדמה לי שבאמצעות כלי של גוגל ניתן לראות משהו מענין.
Google Insights for Searches מאפשר לבדוק עד כמה חיפוש של מונח מסוים היה שכיח. בגרף הבא אפשר לראות שלא מעט גולשים חיפשו ברשת את הביטוי 'ענת קם' החל מהאחד באפריל, שבוע לפני הסרת צו הפרסום על הפרשה. חיפושים נוספים (בהיקף קטן יותר) נעשו באמצע חודש מרץ.

הנתון הזה מראה שלא מעט אנשים ידעו על פרשיה זו עוד לפני הסרת הצנזורה. מעבר לשאלת ההצדקה של הצנזורה שעוסקים בה חדשות לבקרים, עולה פה שאלה של היתכנות – האם צנזורה בכלל אפשרית בעידן הרשת? האם אפשר לשלוט על מידע שלא רוצים שיתפרסם? השאלה הזו אינה שאלה ישראלית בלבד אלא שאלה שכל מדינה מערבית שמפעילה צנזורה צריכה להתמודד איתה.

פבר 262010
 

פרופ' שלמה אבינרי הרצה באוניברסיטה העברית לפני מספר חודשים בנושא מדיניות הגירה לישראל (שלא קיימת). מעבר לעובדה שאבינרי מרצה מענין ורהוט, הרעיונות שהוא מעלה חשובים שכן הם אינם מסתפקים באמירות פשטניות שבשיח הציבורי כמו "צריך לקבל/לגרש את כל המהגרים הזרים", אלא מנסים למצוא פיתרון שמבוסס על נתונים, על השוואה למצב המקובל בעולם המערבי ועל שאלות יסוד כגון מהי המדינה ותפקידה.

ההרצאה מתבססת על נייר עמדה שהוא כתב יחד עם אמנון רובינשטיין וליאב אורגד במסגרת מכון מציל"ה, שאתם יכולים לקרוא אותו כאן.

בהרצאה תוכלו לצפות בלינק הבא, והיא אורכת כשעה ורבע.

פבר 182010
 

לפני חודש הצגתי עבודה אקדמית שכתבתי בכנס השנתי של מכון פאלק שבאוניברסיטה העברית.

העבודה מודדת את הוצאות הביטחון שמעבר לתקציב הביטחון בשנת 2008, והיא חידוש מאמר של פרופ' איתן ברגלס משנות השמונים. בזמנו הגיע ברגלס למסקנה שההוצאה הביטחונית בפועל הייתה גבוהה ב-50% מההוצאה המדווחת, מה שמסתבר נכון גם היום. בעבודה מצאתי שההוצאות הלא נמדדות עומדות על כ-43 מיליארד ש"ח, זאת בנוסף לתקציב הביטחון שהיה ב-2008 51 מיליארד ש"ח.
הנחה אותי פרופ' יוסי זעירא שלמדתי ממנו רבות, ואתם מוזמנים לראות תקציר של העבודה במצגת הבאה (pps) או לקרוא את העבודה במלואה (pdf).

נוב 262009
 

בשבוע שעבר הייתה לי שיחה מעניינת בענייני יהדות עם צביקה, חבר טוב מהלימודים. בשלב מסוים הוא הזכיר קטע רדיו שהשמיעו באחד השיעורים באוניברסיטה, ששודר בקול ישראל בשנת 1961. מסתבר שבאותה השנה נערך מפקד אוכלוסין במדינת ישראל, ומטעמי כבוד הנסקר הראשון היה ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון. לאחר שאילת שאלות טריוויאליות כמו שם וסקירת בני הבית, נשאל בן גוריון מהי דתו. הוא ענה מיד: "יהודי, לא דת, יהודי!", וחזר על כך עוד פעמיים.
כנראה שכבר אז הנושא של זהות יהודית לא היה פשוט, ובן גוריון היטיב לספק תשובה נחרצת. אני מאמץ את תשובתו מזמין את כולם לשמוע את ההקלטה מהראיון שאורכת שתי דקות כאן

אוק 282009
 

בימים אלה אני כותב עבודה על הוצאות הבטחון של ישראל, וכחלק מזה אני עורך אומדנים לגבי מספר המשרתים בצבא. בהרבה סדרות שאני מוצא בפרסומים רשמיים של הלמ"ס ושל מקומות אחרים, רואים כי החל משנות התשעים יש קבוצת אוכלוסיה שקוראים לה "יהודים ואחרים". האחרים הם, כמובן, קבוצה של מאות אלפי אנשים שעלו הנה מכוח חוק השבות (בד"כ מברית-המועצות לשעבר) שהרבנות אינה מכירה בהם כיהודים ועל כן הם מכונים "אחרים".

מדהים אותי עד כמה התרגלנו במחקר לקרוא להם "אחרים", כאילו הם אינם יהודים. מדובר באנשים ששותפים מלאים לפרויקט הציוני, והם מודרים מהגדרת היהדות רק מפני שהפקרנו את שערי הכניסה לעם היהודי בידי אנשים לא ציוניים. ועד שהמצב ישאר כך, נמשיך לקרוא להם ולכנות אותם בפרסומים רשמיים של המדינה "אחרים".

מיותר גם להזכיר שבמסורת היהודית יש משמעות מיוחדת ל"אחר". ה"אחר" הוא אלישע בן אבויה שבסיפור "ארבעה נכנסו לפרדס" מסופר עליו ש"הציץ ונפגע". הוא היה כופר ועל כן זלזלו בו כל כך עד שלא המשיכו והזכירו את שמו בגמרא אלא כינו אותו בשם "האחר". האם זה מה שמגיע למי שעזב את ביתו ומולדתו, והגיע למדינת ישראל? האם עלינו להמשיך ולקרוא למשרתים בצבא "אחרים"? נדמה לי שהתשובה ברורה.

אני חושב שאחת המטרות החשובות בימינו היא להחזיר את מפתחות הכניסה לשערי העם היהודי מידי חרדים שלא מכירים במדינה, ולהשיבם לאנשים פלורליסטים שמאמינים שזהות יהודית אינה רק דתית.

עדכון: גרסה מקוצרת פורסמה ב5/11/09 ב"הארץ"

יונ 072008
 

גיבוש זהות יהודית בעידן המודרני מעלה סימני שאלה רבים עבור האדם החילוני. אחת הדרכים הראויות לחיים יהודים חילוניים בעיני הוא הכרת התורה, ולימודה באופן קבוע על ידי קריאת פרשת השבוע. התחלתי בזה בגיל 20 עם ספר השיחות של ישעיהו ליבוביץ' על פרשת השבוע, שהקיף דרשות שנתן על פרשת השבוע בבית הכנסת הגדול בירושלים במשך שבע שנים. מבעד לדרשותיו אפשר להיחשף להגותו הרחבה, אם כי החסרון הוא שדרשותיו מספקות הגות ולא עיון ופירוש של התורה עצמה. את זה מספקת בעיני עבודתה של נחמה ליבוביץ, שהקדישה מפעל חיים ללימוד התורה. לאחר שנים בהם היה אפשר לקרוא אותה רק בספרים עצמם, השיקו "סנונית ו"קרן קשת" אתר אינטרנט המאגד את דרשותיה על פרשת השבוע לאורך השנים.
מתוך האתר:

אתר "גיליונות נחמה" החל לפעול ברשת האינטרנט בשנת 2008 מתוך צורך לשמר ולהנגיש את שיטת הלימוד והעיון בתנ"ך של פרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל. האתר מאגד בתוכו את כל הגיליונות לעיון בפרשת השבוע, הגיליונות לעיון בהפטרות ובנביאים, עלוני ההדרכה ודפי התשובות שנכתבו ע"י נחמה. מלבד כל אלה, מציע האתר ללומדים חומרי הוראה והדרכה כלליים מפרי עטה של נחמה וכן קבוצת לימוד אינטראקטיבית ("פורום") שמאפשרת להמשיך את הלימוד והעיון בדרכה.
האתר מיועד לכל לומדי פרשת השבוע באשר הם – ותיקים וחדשים כאחד – ובכלל זה: מורים, תלמידים, קבוצות וחוגים וכן כל מי שמעוניין ללמוד תנ"ך באופן מעמיק.

אז ברכות ליוצרי האתר, ואני מקווה שהוא יהווה שלב נוסף בדרך לחיזוק מעמד התורה בישראל (אצל דתיים וחילונים כאחד).

כתובת האתר: http://www.nechama.org.il

אפר 182008
 

היום אני סוגר מעגל כשאני עונה למה שכתבתי על פסח לפני יותר משנתיים:

מה נשתנה הלילה הזה מלפני שנתיים?
לפני שנתיים חגגתי עם חברים ליל סדר חילוני בקהילת בינ"ה בדרום תל-אביב.
הרעיון לערוך סדר במתכונת חדשה קונן אצלי זמן רב, ויצא בהצלחה רבה מהכוח אל הפועל מתוך תחושה אצלי ואצל אחרים שהנוסח המסורתי של פסח לא מדבר אלינו כחילונים. לאחר תהליך מחקר ועיון יצאה לאור הגדת השכונה שמקבילה במבנה שלה להגדה המסורתית, אך לא לפני שהורדנו ממנה את הברכות המופנות לאל, הוספנו טקסטים משלנו, תיבלנו בהומור ואקטואליה וכו'.

בשנתיים בהן היא נמצאת ברשת הורידו אותה אלפי פעמים, ובנוסף היא מופיעה במקום הראשון בגוגל למי שמחפש "ליל סדר חילוני". אני מקבל באופן קבוע פידבקים על ההגדה מאנשים שאני לא מכיר, השנה אף פגשתי אנשים בירושלים שמשתמשים בה, וזה מראה לי עד כמה מצד אחד חילונים חשים ניכור ליהדות המסורתית, אבל מצד שני קיים אצלם רצון חזק לביטוי יהודי שהם לא מוכנים לוותר עליו בקלות.

אז מה מפריע לי בליל הסדר הנוכחי?
דווקא בגלל כל מה שכתבתי עד כה, ועקב העובדה שאני פועל בתוך העולם הזה של ההתחדשות היהודית ומגיע מתוכו, אני שם סימן שאלה גדול מעל הדרך החילונית הקיימת לעיצוב טקסים. סיבה ראשונה היא שאין אפשרות לשמר מסורת באופן הזה. כל שנה הנוסח משתנה (אם לא ציינתי אז נוסח ההגדה בשנה שלאחר מכן כבר הספיק להשתנות מההתחלה ועד הסוף) בעוד שבעיני יש ערך בזה שכל האנשים השייכים לקולקטיב מסויים קוראים מאותו טקסט לאורך זמן. הרי מה שמעניק את המשמעות למסורת היהודית הוא גם זה שהיא עברה מדור לדור, והדורות שלפני השתמשו בטקסטים הללו.
דבר שני הוא שנדמה לי שהרבה חילונים משנים את ההגדה מתוך נוחות ובורות, ולאו דווקא מתוך רצון ליצור משהו חדש. כמובן שאי אפשר להכליל, ואני מכיר הרבה אנשים שלא פועלים כך, אבל חייבים להודות שיש רבים שרוח הבעיטה בנורמות הפכה לשיגרה אצלם, והם חוגגים פסח אלטרנטיבי מתוך מרדנות לשמה ולא משום סיבה אחרת.
הסיבה השלישית שמפריעה לי בדרך הנוכחית היא שאנחנו, אנשי היהדות החילונית, טוענים שהיחס שלנו ליהדות הוא כתרבות ולא כדת, ומתוקף ההגדרה שהתרבות היא שילוב בין ישן לחדש, יש לנו את הלגיטימציה לשנות ולהוסיף לַקיים את עולמנו האישי. אבל הרבה חילונים לא ממש מכירים את הישן אלא רק את החדש, ויוצרים טקסים, ובמקרה של פסח יוצרים הגדות יש מאין. בחלק מההגדות החילוניות שראיתי אפילו לא מופיע סיפור יציאת מצרים. והרי לשם מה התכנסנו???
הסיבה האחרונה היא ששינוי הגדה דורש עמדה של אחריות כלפי הדורות הבאים. האם הייתי מוכן שילדי יכירו את פסח רק דרך הגדת השכונה? לא. ועובדה היא שאני יכולתי ליצור הגדה רק מתוך הכרות עם ההגדה הקיימת.

אז איך צריך לחגוג את הסדר?
באותה שאלה בדיוק התלבטו אנשי קיבוץ גניגר בשנות ה-30, ולשם כך פנו לביאליק, שענה להם בזו הלשון: "חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה".
כשהתלבטתי לפני שנתיים מהי הדרך המתאימה לחגוג את ליל הסדר, שוחחתי עם המשורר בארי צימרמן, שהציע להניח את ההגדה המסורתית על השולחן שלנו בערב ליל הסדר. הוא טען שלא חייבים לקרוא את הכל, ואפשר גם להוסיף לקיים טקסטים משלנו, אבל שיהיה ברור שזה המקור. הגדה משותפת יש לכל עם ישראל, ואיננו מוציאים עצמנו מן הכלל. כאמור, סירבתי להצעתו והיום אני מצר על כך. אני חושש שההגדה החילונית היא במידה רבה תוצאה של "התחכמות רבה".

אז למה אני משאיר את ההגדה ברשת?
כי אני עדין חושב שהיהדות של ימינו זקוקה לניעור לא קטן, ואני מאמין שבמתכונתה הנוכחית (גם החילונית וגם הדתית) היא גוזרת על עצמה כליה. ואני מקווה שניסיון ההגדה של פסח שאני עברתי יהיה צהר בעיני אחרים להתחיל כזה מסע בעצמם, ולהתחיל לשאול שאלות של יהדות, מסורת וחיים יהודיים בעידן שבו אנו חיים, מסע שמתוכו יצמח משהו חדש. אני מקוה שהישיבה החילונית תהיה קרקע פוריה לניסיון שכזה.

חג שמח,
טל
אפריל 2008
ירושלים