אוק 282009
 

בימים אלה אני כותב עבודה על הוצאות הבטחון של ישראל, וכחלק מזה אני עורך אומדנים לגבי מספר המשרתים בצבא. בהרבה סדרות שאני מוצא בפרסומים רשמיים של הלמ"ס ושל מקומות אחרים, רואים כי החל משנות התשעים יש קבוצת אוכלוסיה שקוראים לה "יהודים ואחרים". האחרים הם, כמובן, קבוצה של מאות אלפי אנשים שעלו הנה מכוח חוק השבות (בד"כ מברית-המועצות לשעבר) שהרבנות אינה מכירה בהם כיהודים ועל כן הם מכונים "אחרים".

מדהים אותי עד כמה התרגלנו במחקר לקרוא להם "אחרים", כאילו הם אינם יהודים. מדובר באנשים ששותפים מלאים לפרויקט הציוני, והם מודרים מהגדרת היהדות רק מפני שהפקרנו את שערי הכניסה לעם היהודי בידי אנשים לא ציוניים. ועד שהמצב ישאר כך, נמשיך לקרוא להם ולכנות אותם בפרסומים רשמיים של המדינה "אחרים".

מיותר גם להזכיר שבמסורת היהודית יש משמעות מיוחדת ל"אחר". ה"אחר" הוא אלישע בן אבויה שבסיפור "ארבעה נכנסו לפרדס" מסופר עליו ש"הציץ ונפגע". הוא היה כופר ועל כן זלזלו בו כל כך עד שלא המשיכו והזכירו את שמו בגמרא אלא כינו אותו בשם "האחר". האם זה מה שמגיע למי שעזב את ביתו ומולדתו, והגיע למדינת ישראל? האם עלינו להמשיך ולקרוא למשרתים בצבא "אחרים"? נדמה לי שהתשובה ברורה.

אני חושב שאחת המטרות החשובות בימינו היא להחזיר את מפתחות הכניסה לשערי העם היהודי מידי חרדים שלא מכירים במדינה, ולהשיבם לאנשים פלורליסטים שמאמינים שזהות יהודית אינה רק דתית.

עדכון: גרסה מקוצרת פורסמה ב5/11/09 ב"הארץ"

  5 Responses to “על יהודים ואחרים”

  1. מעניין מאוד. אני מקווה שהפוסט הזה יחזיר אותך לתקופת כתיבה.

    1. אני שותף לדעתך שצריך להבחין בין סעיף לאום ובין סעיף דת, כך שאדם יוכל להזדהות כבן לעם היהודי וכחסר דת, או אפילו כנוצרי בן העם היהודי.
    הצעה כזו דורשת פתרון מעמיק לשאלה "מהו מבחן הכניסה לעם היהודי" – שירות בצה"ל? אני לא מקבל את זה. מצד אחד זקנה שעלתה בגפה מרוסיה לא עונה לקריטריון ומצד שני רוב הדרוזים כן עונים לקריטריון, ולאחרונה גם דווח על לא מעט ילדים של עובדים זרים. אפשר אולי לומר ששירות צבאי הופך אותך לישראלי, אבל לא ממש לבן העם היהודי.

    דיון בשאלה קשור גם למתרחש בעולם – מה הופך את המהגר שהגיע מטורקיה לברלין או מפקיסטן ללונדון לגרמני/בריטי?

    2. אין לזה בכלל קשר ל"הפקרה בידי החרדים" שהרי רוב הדתיים-לאומיים וגם רוב המסורתיים היו מתחלחלים מההצעה המובלעת בדבריך. גיור דרוקמן אולי מקל ביחס לגישת ביה"ד הרבני, אך גם הוא כורך בין קיום מצוות הדת ובין הזכות להיקרא יהודי. כנ"ל גם הסיפור של חיוב עולי אתיופיה ללמוד בבתי"ס דתיים (לא חרדים כמובן…).

    3. אם הקטגוריה "יהודים ואחרים" היא קטגוריה במשתנה שיש בו גם ערכים "מוסלמים" "דרוזים" ו"נוצרים", הרי שיש פה פשוט טריק סטטיסטי. למדינה הציונית חשוב לשמור על אחוז קבוע של "הרוב היהודי", ולכן הרחבת הקטגוריה משרתת את האינטרס. אילו היו סופרים את ה"אחרים" (רובם מחבה"מ ואתיופיה) כנוצרים – זה היה מחזק את טענת המיעוט הפלסטיני שצריך להפוך את המדינה ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.

  2. טל – אני לא בטוח שכולם רוצים להיות יהודים. אני מכיר כמה עולים מרוסיה שהם נוצרים גאים, שהולכים לכנסיה על בסיס סדיר.
    ומכאן גם לאיתי – הבעיה מתחילה מזה שהיהדות עדיין לא החליטה האם היא דת או לאום. בכל לאום אחר, הבעיה הזו לא הייתה נוצרת – היינו מגדירים אותם כ'יהודים-נוצרים', כמו שיש 'אמריקאים-יהודים' או 'צרפתים-מוסלמים'. בגלל שהלאום היהודי מוגדר על ידי הדת, 'יהודי נוצרי' יוצר סתירה, ואין לנו איך לתאר את האנשים האלה.

    (הערה לשונית: הם לא עלו מכורח חוק השבות, אלא מכוח חוק השבות)

  3. מסכים לכל מלה. אבל חשוב מאד להדגיש, שהבעיה היא לא עם החרדים שתפיסתם את היהדות ואת השייכות אליה היא תפיסתם ואין טעם לצפות שישנו אותה, אלא עם פריפריה עמוקה של יהודים שכל קשר בינם לבין החרדיות הוא קלוש מבחינת אורחות החיים והתפיסות הערכיות והמוסריות [שלא לדבר על התנהגותם הפוליטית], אך שלמרות זאת באופן שמוציא אותי בכל פעם מהדעת מחדש, הם מניחים שהחרדים הם-הם היהודים האמיתיים. כבר הפסקתי לספור את הפעמים בהם חברים חילוניים כשרים למהדרין, אמרו בלהט את האיוולת הבאה, או משהו בסגנון: 'מזל שיש חרדים כי יש מישהו ששומר על היהדות'.
    אבל היה זה אבא שלי שבראשית חינוכי הפוליטי תרם לי את התובנה הפשוטה הבאה: אין ולא יכולה להיות כפיה דתית בישראל, שכן הרוב הגדול של אזרחיה, כולל הערבים כמובן, איננו דתי-יהודי, ולכן ברור שלא המיעוט השליט כאן את חוקי האישות הדתיים אלא הרוב איפשר ומאפשר זאת. כלומר הבעיה גם כאן היא לא במיעוט החרדי אלא ברוב החילוני או הלא-חרדי. בשני המקרים – הגדרת מי הוא יהודי ושאלת הנישואין – הבעיה היא עם הרוב, שבמקרה הראשון מבולבל בזהותו ובמקרה השני שכח מה זה דמוקרטיה.
    אבא שלי היה מאנשי הליברלים-העצמאיים, חיה פוליטית שהלכה מן העולם. כזו שגם דגלה בפשרה טריטוריאלית וגם בבטחוניזם אם יש צורך, גם במדינת רווחה אבל גם בחובת האדם לעבוד לפרנסתו ולהתחנך לשם כך בהתאם, גם בליברליזם וגם בכבוד לדתיים באשר הם.
    בקבוץ בו נולדתי וגדלתי, ניצנים, היה בית כנסת, ואני, כמו כל הבנים, עליתי לתורה בהנחייתו של אחד מותיקי הקבוץ וממיסדיו, דמות נערצת בשל נועם הליכותיו וחריצותו, מה שיצר מצידנו אמון כלפיו לא בשיבתו כרב, הוא לא היה רב, אלא מעצם היותו חבר שווה בקהילה של שווים.
    עולמות מהסוג הזה פינו עצמם לצווחנות ריקה ובורות חצופה מהסוג המוכר במקומותינו, ועד שלא יחול תיקון בקרב הרוב הלא-חרדי, לא ישתנה כלום. ומה הוא התיקון? במקרה הזה התשובה פשוטה בתכלית: לימוד ההיסטוריה היהודית במאה ה19, מאז המהפכה הצרפתית ועד למהפכה הציונית.

  4. תודה לכולם על התשובות. זה באמת מחזיר אותי לימים עברו בהם נחה עלי ההשראה.
    איתי – אני מסכים שהצבא הוא לא כרטיס כניסה יחיד לחברה הישראלית, אבל הזכרתי את זה בהקשר של העבודה שאני עושה. חוץ מזה שאי אפשר להתעלם מהעניין כשלעצמו שזה צורם שמי שעושה צבא לא חלק מהעם היהודי. מה שכן, זה מחייב אותנו כציבור יהודי להגדיר איך אנחנו מקבלים מישהו לעם היהודי, ולא רק ללכת על דרך השלילה. לגבי הסעיף השני שלך – תתפלא לדעת שיש הבדל גדול מאוד בין המגיירים החרדים לדתיים-ציונים, ולא כולם ישללו את ההגדרה של יהדות כלאום ולא רק כדת. מה שכן, זה מחייב אותנו כיהודים חילונים להגדיר מי אנחנו בדיוק. לגבי 3 – אין פה טריק סטטיסטי. בכלל, אני לא אוהב את השיטה של המניפולציות, כאילו כל אנשי הממשל הם רעים תחמניים.
    לנדב – אני לא אוהב להיכנס ללבו של כל אדם, ולדעת מה הוא רוצה ומה לא. מה שכן בטוח הוא שיש הרבה שרוצים ומחשיבים עצמם כחלק מהעם היהודי, אבל לא מוגדרים ככאלה. בעיני זה לא היהדות שלא החליטה אלא היהודים – שזה אנחנו. ויותר חמור מזה הוא שאנחנו לא מצליחים לתאר את עצמנו ולא רק את העולים מרוסיה.
    ולאודי – ניסחת את הדברים כל כך טוב שאין מה להוסיף.

  5. שלום טל,
    ראשית, לעניות ידיעתי, הגדרת ה"אחרים" בנתוני הסטטיסטיקה של הלמ"ס מתייחסים אמנם לעולים מברית המועצות המוגדרים כ"חסרי דת" והם אף הרוב בקבוצה זו, אולם הגדרת ה"אחרים" מתייחסת גם לעולים מחבר העמים שמוגדרים כנוצרים (ואני מניח שלא הרבנות או החרדים הגדירו אותם ככאלה אלא הם עצמם, על אף שעלו לישראל מכח חוק השבות) וכן לעולים מאתיופיה שמוגדרים כחסרי דת וכנוצרים, לעובדים זרים ששוהים בארץ תקופה של יותר משנה ונחשבים כתושבי קבע ולכן נכנסים לסטטיסטיקות הדמוגרפיות במדינה וכן לילדיהם של כל אלה.
    ובהקשר לתגובתו של איתי – האחרים נספרים עם היהודים כיוון שבפועל הם גרים איתם, שותפים לאורח חייהם ואף לעיתים קרובות בני משפחותיהם ועל כן לא מדובר בטריק דמוגראפי.
    שנית, לגבי השימוש במונח אחרים, אני מסכים שהקונוטציות בעייתיות, (אגב, גם ישו נקרא אחר) אבל מכאן ועד הרמיזה כאילו הדבר נעשה בכוונת מכוון של החרדים או הרבנות נראה לי שהמרחק גדול ונדרשת הוכחה..
    שלישית, יש לי הרבה מאוד הערכה לכל מי שעוזב את ארץ מולדתו ושפת אימו ובא להתיישב במדינת ישראל ולשרת בצבאה, אולם הצגת הדברים כאילו כל העולים מברית המועצות הם פטריוטים יהודיים וישראליים ברמ"ח אבריהם ועל כן נעשה להם עוול גדול כאשר לא מקבלים אותם מיידית לקהילת ישראל, שוב, לעניות דעתי, לא מדויקת ולראיה אותם אלה שבחרו להגדיר עצמם כנוצרים אף על פי שעלו מכח חוק השבות היהודי או אלה שלאחר שקיבלו את מענקי העליה עזבו את המדינה למקומות קלים יותר, ועוד אפשר להרחיב בנושא.
    ורביעית, כמובן, עדיין עומדת בעינה השאלה העקרונית של "מיהו יהודי?" האם היותו של מישהוא "שותף מלא לפרויקט הציוני" די בה, או אף יש בה משהוא בכלל בכדי להגדירו כיהודי?
    ואוסיף גם חמישית, נכון שיש מיעוט חרדי קטן שלא מכיר במדינת ישראל, ויתכן גם שיש מן האמת בטענה שהחרדים שולטים כיום במפתחות הכניסה לעם היהודי, כדבריך (אם כי הם ודאי מגובים בציבור דתי ומסורתי גדול), אולם להציג את הדברים כאילו החרדים שלא מכירים במדינת ישראל שולטים במפתחות הכניסה לעם היהודי היא טענה בעייתית.

    דבר נוסף, מקריאת התגובות למאמר נראה שהמגיבים לא מגיעים מרקע של חינוך דתי אורתודכסי ואולי אף לא מסורתי אורתודוכסי. חשוב לי לציין שיש הרבה מאוד אנשים בעם היהודי שמסתכלים על הסוגיה מנקודת מבט שונה מזו של המגיבים ועל כן גישתם שונה ואולי, אולי אף צודקת.. אך קטונתי וגם קצרה היריעה מלנסות להתמודד עם כל הנושא הגדול הזה.

    מקווה שתמצא טעם בדברים,
    היה שלום טל

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)