ההבדל בין רבנים לפרופ' - סיבוב שני
תגובה שכתבתי לעיתון 'הארץ' בשבוע שעבר, שעוד לא פורסמה שפורסמה ב23/12.
תגובה ל"החבל עלול להיקרע" מאת ישראל הראל, 17/12
בשבוע שעבר טען ישראל הראל מעל גבי עיתון זה כי יש להבליג על דבריהם של הרבנים המסיתים לסרבנות בנימוקים של שוויון בפני החוק – כפי שהרשויות התעלמו מחתימה של מאות פרופסורים על עצומות הקוראות לסירוב בשטחים הכבושים, כך יש לנהוג גם כלפי הרבנים המסיתים.
ההשוואה בין הפרופסורים לרבנים אינה נכונה מפני שקיים הבדל מהותי בין מעמדם של אלה ואלה. ראשית, הרבנים משמשים מקור סמכות כלפי תלמידיהם שמשרתים בצבא, ועמדתם לעתים קרובות מחייבת את תלמידיהם. זאת בשעה שהמרצים קוראים קריאה כללית לסירוב, שאינה מאורגנת ואינה מופנה לציבור ספציפי. שנית, לרבנים הכרות אישית עם תלמידיהם בגיל מעצב. כל מי שלמד בישיבה מכיר את האינטנסיביות והעומק הנפשי, הלך הרוח המתמסר למוצא פיהם של הרבנים שמשפיעים על תלמידיהם אף יותר מההורים. מנגד, לאוניברסיטה הסטודנטים מגיעים בגיל מאוחר יותר, בשלים ומגובשים, וברוב הגדול של המקרים אין כלל הכרות אישית של התלמיד עם המרצה. יתרה מזאת, נושא הסירוב לא מועלה בשיעורים אצל מרבית המרצים, שכן החומר הנלמד בכיתה לא קשור לענייני דיומא. זאת בזמן שהמפגש שבישיבה הוא סביב שאלות מהותיות לחיים, חלקן פוליטיות.
יש לזכור שמעמדן של ישיבות ההסדר מאיים על הצבא משום שתלמידיהן משרתים בצבא באמצע שהותם בישיבה. התלמיד לומד בישיבה לפני השירות הצבאי במשך כשנה וחצי, מתגייס לפרק זמן של שנה וארבעה חודשים ולאחר מכן חוזר ללמוד. במשך הזמן הזה הישיבה מהווה לתלמיד כבית רוחני והלכתי, והאוירה שמכתיב רב הישיבה מתווה קוד התנהגות שעשוי להתנגש עם המצופה מחייל בצבא של מדינה דמוקרטית.
ההשפעה של הרבנים על תלמידיהם שמשרתים בצבא מערער את יסודות הריבונות של המוסדות הנבחרים, ועל המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת חוק. יש לזכור כי לפרופ' המורדים אין צבא שילך אחריהם, ובוודאי לא מבנה היררכי שהם ניצבים בראשו. אחרי הכל, יש הבדל תהומי בין הבעת עמדה לביצועה בפועל.
מעורבות ציבורית של אנשי אקדמיה היא דבר מבורך, ואולי לעתים חוטאים אנשי אקדמיה בניצול מעמדם ותוארם כדי להתערב בתחומים שאינם מומחים בהם. אך יש לזכור כי בחופש האקדמי משתמשים כל בעלי הדיעות, ויעידו על כך החברים ב'חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי'.
צריך להבין שאם ימשיכו הרבנים בדרכם, התוצאה לכל הפחות תהיה מלחמת אזרחים. במקרה הגרוע תסיים מדינת ישראל את תפקידה ההסטורי ועל כתפי הרבנים תרבוץ האשמה. אם מדינת ישראל היא אכן יסוד כסא מלכות ה´ בעולם, כפי שטען הרב קוק, על הרבנים להתבטא בזהירות ובעדינות כדי לשמור על המרקם השברירי של הדמוקרטיה הישראלית. כל עמדה אחרת תהיה מרידה במלכות.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה