אפר 182008
 

היום אני סוגר מעגל כשאני עונה למה שכתבתי על פסח לפני יותר משנתיים:

מה נשתנה הלילה הזה מלפני שנתיים?
לפני שנתיים חגגתי עם חברים ליל סדר חילוני בקהילת בינ"ה בדרום תל-אביב.
הרעיון לערוך סדר במתכונת חדשה קונן אצלי זמן רב, ויצא בהצלחה רבה מהכוח אל הפועל מתוך תחושה אצלי ואצל אחרים שהנוסח המסורתי של פסח לא מדבר אלינו כחילונים. לאחר תהליך מחקר ועיון יצאה לאור הגדת השכונה שמקבילה במבנה שלה להגדה המסורתית, אך לא לפני שהורדנו ממנה את הברכות המופנות לאל, הוספנו טקסטים משלנו, תיבלנו בהומור ואקטואליה וכו'.

בשנתיים בהן היא נמצאת ברשת הורידו אותה אלפי פעמים, ובנוסף היא מופיעה במקום הראשון בגוגל למי שמחפש "ליל סדר חילוני". אני מקבל באופן קבוע פידבקים על ההגדה מאנשים שאני לא מכיר, השנה אף פגשתי אנשים בירושלים שמשתמשים בה, וזה מראה לי עד כמה מצד אחד חילונים חשים ניכור ליהדות המסורתית, אבל מצד שני קיים אצלם רצון חזק לביטוי יהודי שהם לא מוכנים לוותר עליו בקלות.

אז מה מפריע לי בליל הסדר הנוכחי?
דווקא בגלל כל מה שכתבתי עד כה, ועקב העובדה שאני פועל בתוך העולם הזה של ההתחדשות היהודית ומגיע מתוכו, אני שם סימן שאלה גדול מעל הדרך החילונית הקיימת לעיצוב טקסים. סיבה ראשונה היא שאין אפשרות לשמר מסורת באופן הזה. כל שנה הנוסח משתנה (אם לא ציינתי אז נוסח ההגדה בשנה שלאחר מכן כבר הספיק להשתנות מההתחלה ועד הסוף) בעוד שבעיני יש ערך בזה שכל האנשים השייכים לקולקטיב מסויים קוראים מאותו טקסט לאורך זמן. הרי מה שמעניק את המשמעות למסורת היהודית הוא גם זה שהיא עברה מדור לדור, והדורות שלפני השתמשו בטקסטים הללו.
דבר שני הוא שנדמה לי שהרבה חילונים משנים את ההגדה מתוך נוחות ובורות, ולאו דווקא מתוך רצון ליצור משהו חדש. כמובן שאי אפשר להכליל, ואני מכיר הרבה אנשים שלא פועלים כך, אבל חייבים להודות שיש רבים שרוח הבעיטה בנורמות הפכה לשיגרה אצלם, והם חוגגים פסח אלטרנטיבי מתוך מרדנות לשמה ולא משום סיבה אחרת.
הסיבה השלישית שמפריעה לי בדרך הנוכחית היא שאנחנו, אנשי היהדות החילונית, טוענים שהיחס שלנו ליהדות הוא כתרבות ולא כדת, ומתוקף ההגדרה שהתרבות היא שילוב בין ישן לחדש, יש לנו את הלגיטימציה לשנות ולהוסיף לַקיים את עולמנו האישי. אבל הרבה חילונים לא ממש מכירים את הישן אלא רק את החדש, ויוצרים טקסים, ובמקרה של פסח יוצרים הגדות יש מאין. בחלק מההגדות החילוניות שראיתי אפילו לא מופיע סיפור יציאת מצרים. והרי לשם מה התכנסנו???
הסיבה האחרונה היא ששינוי הגדה דורש עמדה של אחריות כלפי הדורות הבאים. האם הייתי מוכן שילדי יכירו את פסח רק דרך הגדת השכונה? לא. ועובדה היא שאני יכולתי ליצור הגדה רק מתוך הכרות עם ההגדה הקיימת.

אז איך צריך לחגוג את הסדר?
באותה שאלה בדיוק התלבטו אנשי קיבוץ גניגר בשנות ה-30, ולשם כך פנו לביאליק, שענה להם בזו הלשון: "חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה".
כשהתלבטתי לפני שנתיים מהי הדרך המתאימה לחגוג את ליל הסדר, שוחחתי עם המשורר בארי צימרמן, שהציע להניח את ההגדה המסורתית על השולחן שלנו בערב ליל הסדר. הוא טען שלא חייבים לקרוא את הכל, ואפשר גם להוסיף לקיים טקסטים משלנו, אבל שיהיה ברור שזה המקור. הגדה משותפת יש לכל עם ישראל, ואיננו מוציאים עצמנו מן הכלל. כאמור, סירבתי להצעתו והיום אני מצר על כך. אני חושש שההגדה החילונית היא במידה רבה תוצאה של "התחכמות רבה".

אז למה אני משאיר את ההגדה ברשת?
כי אני עדין חושב שהיהדות של ימינו זקוקה לניעור לא קטן, ואני מאמין שבמתכונתה הנוכחית (גם החילונית וגם הדתית) היא גוזרת על עצמה כליה. ואני מקווה שניסיון ההגדה של פסח שאני עברתי יהיה צהר בעיני אחרים להתחיל כזה מסע בעצמם, ולהתחיל לשאול שאלות של יהדות, מסורת וחיים יהודיים בעידן שבו אנו חיים, מסע שמתוכו יצמח משהו חדש. אני מקוה שהישיבה החילונית תהיה קרקע פוריה לניסיון שכזה.

חג שמח,
טל
אפריל 2008
ירושלים