חזור לעמוד הראשי
חזור לרשימת המאמרים
     

 

מממר"ם ועד רוח צה"ל

פרופ' אסא כשר, בוגר ממר"ם, חתן פרס ישראל לפילוסופיה ומחבר הקוד האתי של צה"ל, מתפנה לראיון לעיתון ממר"ם

 
מראיינים: בני באוור, טל וולפסון
 

 

אסא כשר הוא אחד הבוגרים הידועים של ממר"ם. בגיל 17 החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה, ולאחר שסיים בגיל 22 תואר שני במתמטיקה שימושית התגייס לממר"ם. כיום הוא ראש הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה באוניברסיטת תל-אביב.

איך הגעת לממר"ם?

שירתתי בממר"ם בשנים 62' – 65'. הייתי במחזור ב' בקורס תכנות בבסיס השלישות, בצריף קטן ליד הש"ג. קורס תכנות לא היה גדול כמו היום אלא הכול היה יותר קטן ובאיכויות יותר מסוננות.

היה אז רעיון מוטעה שככל שתדע יותר מתמטיקה שימושית כך תהיה תוכניתן יותר טוב, ולכן חלק מאיתנו הגיעו לממר"ם אחרי לימודי מתמטיקה באוניברסיטה.

ספר לנו על שירותך בממר"ם.

הייתי קצין תכנות. היה מחשב אחד בצה"ל, מסוג פילקו, וזה עבד בצורה אחרת לגמרי. כל אגף שלח חוליות שיעבדו על המחשב הצהל"י, ואני הייתי בחוליה של אמ"ן מחקר. אחד הדברים המעניינים שניסינו לעשות זה מנוע חיפוש. היו לנו כל מיני השגים אבל נותר מכשול אחד שלא עברנו אותו, ועד היום אף אחד לא עבר אותו, והוא לקבל תוצאות מסוננות - אפילו גוגל לא מצליחים לעשות זאת כיום.

עבדנו בכרטיסים מנוקבים. כל תוכנית הייתה כתובה בשפת אסמבלי והיינו צריכים לרדת למרתף כדי להריץ תוכניות. עטפנו את הנעלים שלנו כי כל גרגיר אבק היה משבית את המחשב. המדובר על מחשב עם זיכרון בגודל 64K . עד היום נשארה לי עווית כזאת שאני מוחק קבצים מיותרים בגלל זה. ומה שהיום תוכניתן ממוצע עושה ביומיים, אנחנו עשינו בכמעט שנה.

הכול היה חלוצי: יש לך המחשב הכי טוב בעולם, ההשכלה הכי טובה בארץ, אנשים עם מוטיווציה, חיל שעושה דברים חשובים והאנשים בו מאוד מקצועיים. וזה היה בחזית המקצוע בעולם, לא רק בארץ. הייתה החלטה של נשיא ארה"ב ג'ונסון לתת מחשב לצה"ל, וזה נחשב להחלטה אסטרטגית.

נשארת בקשר עם אנשים מאז?

יש לי חברים טובים מאותה תקופה. יש אדם שהיה איתי בממר"ם שעזב את הארץ, ואחרי 15-20 שנה נפגשנו והתחלנו לעבדו יחד, ועד היום אנחנו עושים זאת. פרסמנו מאמרים יחד, קיבלנו חוזי מחקר יחד, ואני מתאר לעצמי שהקשר החזק נוצר בגלל העבר המשותף בממר"ם. היה מין קליק כזה בגלל ממר"ם. שמו ערן זיידל והוא פרופ' לפסיכולוגיה ב UCLA .

חבר נוסף הוא עמוס שוקן, המו"ל של "הארץ". הוא היה תקופה משמעותית בממר"ם, ישבנו באותו חדר ועד היום אנחנו בקשרים טובים בגלל זה.

למה עזבת את התחום?

התיזה שלי בתואר השני הייתה בלוגיקה מתמטית שזה תחום על הגבול של פילוסופיה, וזה עניין אותי יותר ויותר. מצד שני לא עניין אותי להתקדם בתחום המחשבים וללמוד שפות חדשות ולהסתגל למחשבים חדשים. זה שעמם אותי.

היה פיתוי להישאר בצבא ובעולם המחשבים אבל אני בחרתי להתעסק במה שמושך את לבי יותר ולפרנס את נשמתי יותר. הסלון שלי יכול היה להיות יפה יותר אם הייתי ממשיך במקצוע, אבל טוב לי שיש לי תעודה במשרד המעידה שאני מראשוני התחום.

העובדה שהייתי קצין תכנות במשך שנים שינתה את הראש שלי. היא, יחד עם לימודי המתמטיקה, עיצבו את צורת המחשבה שלי, במידה רבה - הצורך להבין כל דבר לעומקו, החובה לדייק. אני חושב שאלה היו תשתיות להרבה דברים בחיי.

חשוב גם להבין את המקום שתופס בישראל תחום המחשבים בצבא. מה זה "ההי-טק" הישראלי? מניין החברות והמיליונרים? כולם לוויינים של המערכות הצבאיות.

בסביבה שלנו יש אנשים שמתלבטים האם להמשיך אחרי הצבא בתחום המחשבים למרות שישנם נושאים אחרים שמעניינים אותם יותר. מה עצתך?

אני בעד זה שבן אדם ישאל עצמו אחרי הצבא, ומצדי – כבר במהלך השירות הצבאי, מה הוא רוצה להיות, מה הוא רוצה לעשות, ויציג לעצמו את השאלה הזאת בצורה הרצינית ביותר, יחשוב על האופק הרחוק של חייו. יכול להיות שהעתיד הנכסף מתאים למה שהוא עשה עד עכשיו ויכול להיות שלא. הרי רוב המשרתים בצבא הגדול לא ממשיכים במקצוע הצבאי שלהם.

אני תמיד מצטט את הפסוק הבא שהוא שאלה על משמעות החיים: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב?". הוא חפץ, הוא אוהב, הוא רואה. יש הרמוניה בין הרצון, הרגש והדעת. זה מה שהוא רוצה, הוא נהנה ממה שהוא עושה, וזה נראה לו חשוב. זה יכול להיות מה שעשיתי בצבא או לא. אני לא חייב לרתום את עצמי למה שעשיתי בצבא, או אפילו באוניברסיטה, ואני גם לא חייב להתנתק מזה.

ספר על העיסוק האקדמי שלך.

עיקר העיסוק שלי כיום הוא אתיקה מקצועית, ואני עוסק בו בשני מישורים. המישור הראשון הוא המישור התיאורטי, בו מנסים לענות על השאלות: מה זה אתיקה, מה זה אתיקה של מקצועות או ארגונים, מה הקשר בינה לבין המוסר, בינה לבין המשפט, וכדומה. המישור השני הוא המישור הפרקטי, במסגרתו אני כותב קודים אתים למקצועות ולארגונים והנחיות אתיות למצבים מסוימים. שני תחומים שאני מרבה לעסוק בהם הם אתיקה צבאית ואתיקה רפואית, אבל אני עוסק גם בקשת רחבה נוספת של תחומי אתיקה. אני נהנה מן המגוון.

הדבר הראשון שעשיתי, בקנה מידה גדול, היה בצה"ל. כשצה"ל גיבש את הקוד האתי שלו, "רוח צה"ל – ערכים וכללי יסוד", המדינה נכנסה לפאזה אחרת בתחום האתיקה. אמנם יש בעולם נטייה כללית של יצירת קודים אתים בארגונים, אבל צה"ל יצר את זה בארץ, במידה רבה. חשוב לציין כי עוד כמה גופים (כדוגמת מערכת בתי-המשפט ו"המוסד") עבדו במקביל לצה"ל בתחילת שנות ה-90, ועוד לפני זה, כיוון שאחרי 40-50 שנים שעברו על המדינה הגיעו למסקנה שהגיע הזמן לגבש את הזהות הערכית הנורמטיבית שלהם, זאת האתיקה שלהם.

לאחרונה אני עוסק גם באתיקה של חבר הכנסת, במסגרת חברות בוועדה שמינה יו"ר הכנסת. כל מבצע כזה הוא סיפור קשה כי מצד אחד אסור לצלם את המצב הנתון כי הוא לא משביע רצון, ומצד שני אי-אפשר להציב רף במקום כל כך גבוה שאף אחד לא יוכל לעמוד בו והוא יהיה מגוחך.

עד כמה משפיעה לדעתך רוח צה"ל? האם ערכי צה"ל לא נשארים בסופו של יום תלויים על הקיר?

נקודת התורפה, גם בצה"ל וגם בארגונים אחרים, היא ההטמעה של האתיקה. בכל חדר בצה"ל תלוי פוסטר רוח צה"ל אבל אם אין לך תוכנית מעשית, מרכזית, מקצועית, איך להוריד את זה מהקיר ולהכניס את זה לשגרת העבודה שלך, אין לזה ערך רב.

האתיקה של ארגון עומדת על הזהות שלו, לכן היא צריכה להתבטא בכל מקום. כל מה שאתה עושה צריך להיות קשור לערכים ולנורמות ולא רק ברגע שמפנים את תשומת לבך שיש מסמך. כשעורכים תחקיר צריך לשאול האם ההתנהגות שלנו הייתה על-פי ערכים: לא רק על דבקות במשימה אלא על דוגמה אישית, מקצועיות, טוהר הנשק אם זה רלוונטי, חיי אדם אם זה רלוונטי, צריך לשאול את השאלות האלה כל הזמן, ולחבר את זה לשיגרה. ברגע שמתעוררת בעיה צריך לחשוב עליה מהכיוון של הערכים והנורמות. זה כלי למחשבה בהיבטים הערכיים של הפעילות המקצועית.

לסיום, מה היחס שלך לאלו הטוענים שכל העיסוק בערכים זה "פלצנות"?

אני מתייחס לכל העניין בסלחנות מתנשאת. בהרבה תחומים, הרבה אנשים לא מבינים כלום.

היחס לערכים כאל "פלצנות" נובעת מחוסר רצון בהטמעה. האנשים האלה לא ראו מולם אף פעם בן אדם שמתייחס לערך ברצינות, בהחלטות מעשיות בדברים חשובים. ברגע שהם יראו את זה פעם אחת הם יבינו שהיחס צריך להיות אחרת.

תודה רבה.