חזור לעמוד הראשי
     

ארבע קושיות לקראת פסח תשס"ו

טל וולפסון
21 בינואר 2006


מה מפריע לי בליל הסדר הנוכחי?

כבר כמה שנים שלא מדבר אליי ליל הסדר המסורתי שחוגגים בביתי, ובוערת בי תחושה חזקה שצריך לעשות פה שינוי. אני חש פספוס מכיוון שמושג החופש הוא נושא שמעסיק אותי לאורך כל השנה, גם החופש האישי שלי וגם החופש בחברה בה אני חי.

ליל הסדר עומד במרכז חג החירות, ולדעתי בגלל זה הוא אמור לשקף את המושג הזה על היבטיו הרחבים. לא רק לעסוק בסיפור ישן שספק היה, אלא להתעמת עם המשמעויות הרחבות שלו במישורי החיים:

במישור האישי – איך אני חי? האם המסגרת וצורת החיים שלי מקנים לי חופש במידה מספקת?

ובבמישור החברתי – האם החברה שבה אני חי מקנה חופש לחבריה? מה עליי לעשות וכיצד עליי לנהוג בחברה שבויה לחומרנות, בחברה שמנצלת ומשעבדת עובדים חלשים?

בקיצור, אני מרגיש שליל הסדר במתכונת הנוכחית שלו מחטיא למטרה. ואני יודע שמה שקורה בבית שלי הוא בהחלט מה שקורה גם בהרבה בתים אחרים – קוראים את הטקסט במהירות בלי יותר מדי להבין אותו, ונהנים מהאוכל ומהמפגש המשפחתי.

איך הכול התחיל?

אין יודעים בדיוק מתי ההגדה התגבשה לנוסח שאנחנו מכירים, אך משערים כי הנוהג לקרוא בה בפסח החל בתקופת בית שני. עריכתה לא נעשתה בבת אחת ואף היא לא התקבלה בכל הארצות באותו הזמן, אך יהודים בתקופות שונות עיצבו אותה, ועם השנים גם נוספו לה קטעים שלא הופיעו במקור, אבל נוהגים לקרוא אותם עד היום, כדוגמת "אחד מי יודע" ו"חד-גדיא".

נוסח סדר ההגדה הנהוג ברוב בתי ישראל בימינו נקבע על ידי רבי סעדיה גאון במאה ה-10, אבל גם לאחר שנקבע הסדר הופקו במשך השנים אלפי סוגים של הגדות. בביבליוגרפיה של אברהם יערי, המונה הגדות מראשית הדפוס ועד 1960, נכללות 2,717 גרסאות של ההגדה .

ומה בתקופתנו?

בראשית ימי הציונות ובתקופה של תקומת המדינה נהגו בתנועה הקיבוצית להכין הגדות משלהם. ההגדות שיקפו את האידאולוגיה של הקיבוץ, ואת המחשבות השונות על החופש באותה התקופה, ומלבד הסיפור על יציאת מצרים ההגדה עסקה גם בשואה, בבניין הארץ, בקבוצה ובחקלאות*.

אבל בימינו, יצירה של הגדות חדשות כמעט ולא קורה וחבל שכך. יותר מזה, אני חושב שמי ששואף לתקן את החברה ולעצב אותה מחדש, אל לו לפסוח על התחום התרבותי.

מה נתשנה הלילה הזה מכל הלילות?

השנה אני רוצה לקיים ליל סדר קהילתי בשכונה הכולל הגדה מקורית, אוכל, שירים וטקס שלם. לא פחות מהטקס עצמו חשוב בעיני התהליך ליצירת ההגדה כראי לנושאים שמעסיקים אותנו וחשובים לנו. כי יצירה של הגדה היא תוצר לא רק של רעיון אלא של קשר בין אנשים המאמינים באותו רעיון. ובשכונה כבר קיימים אנשים שמחוברים יחד, ובפסח הקרוב יש לנו הזדמנות לעצב את ההגדה והחג ברוחנו.

עלינו, בניהם ובנותיהם של יוצאי מצרים, להרים את לפיד החירות ולשאת אותו בליל הסדר.

אני מקווה שלמשפט "בכל דור ודור חייב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים" תהיה משמעות נוספת השנה.

 

* אפשר להתרשם מאוסף הגדות קיבוציות באלבום בשם "יוצאים בחודש האביב: פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי.

 

תמונות מליל הסדר - 14/4/06

ההגדה שיצרנו וקראנו בליל הסדר